הזמינו אותי לדבר על אכילה בימי המלחמה בפודקאסט של YNET, וחשבתי לשתף אתכם במה שדיברנו.
השאלה: איך המצב משפיע על אכילה רגשית.
מה שקורה לנו היום נקרא stress eating, כלומר אכילה כתוצאה מסטרס (לא אכילה רגשית). לסטרס שאנחנו עוברים בתקופה זו — סטרס חזק מאוד ואובייקטיבי — יש השפעה פיזיולוגית ופסיכולוגית. חלק מהאנשים, מיעוט, מפסיקים לאכול, וחלק להיפך, אוכלים הרבה מאוד.
אין שום קשר לאכילה רגשית, שבמושג הזה משתמשים כדי “להצדיק” אכילה מוגזמת במצבים יומיומיים, כמו שחזרתי מהעבודה עייפה, או רבתי עם מישהו בעבודה, או שהבוס שלי צעק עלי וכדומה, אז רוקנתי את המקרר – יש לי אכילה רגשית, מה לעשות? אני לא ממש משתמשת במונח זה גם בימים רגילים.
ההשפעה הפיזיולוגית מתבטאת בהעלאה של ההורמון קורטיזון, שמופרש מיתרת הכליה וגם מעלה את צריכת האוכל וגם בונה את רקמת השומן, במיוחד שומן בטני, וההורמון גְרֶלִין, הורמון רעב, שמופרש בקיבה, וככל שהוא גבוה יותר כך אנחנו רעבים יותר. במקביל, רמות הסרוטונין והדופמין, “הורמוני האושר”, יורדות, מה שגורם לדרישה לאוכל מתוק ו/או שמן.
אכילה גורמת לעליה בסרוטונין ודופמין, מה שנותן תחושה קצרת-טווח של רגיעה, שעוברת מאוד מהר, ואז אנחנו רוצים לאכול עוד ועוד. כך, בהשפעה של כל ההורמונים הללו, אנחנו אוכלים יותר, ומשמינים.
במקביל לשינוים הפיזיולוגיים, הסטרס גורם לרגשות חזקים, כמו דאגה, פחד, חוסר בטחון אישי, חוסר ודאות, יגון, עצב, אכזבה ,וכעס על מה שהתרחש ומתרחש. האוכל עוזר להחליש את הרגשות הללו במידת מה ולזמן קצר, הוא לרגע מנחם ומביא לסיפוק מיידי. אבל התחושות האלה לא נעלמות בעקבות האכילה, ממש לא. אם כבר, במקרי אכילה מופרזת נוספים גם רגשות אשם, שרק מגבירים את הסטרס והמצוקה.
יש אנשים שאומרים שלא איכפת להם, רע להם, והם יאכלו מה וכמה שהם רוצים, וייפתרו את בעיות הבריאות אחרי שהכול יסתדר. אין הרבה תקווה בלשכנע אנשים אלה לשנות את דעתם, אבל נזקי אכילה מופרזת הם מהירים וגדולים, בעוד שתיקון הנזקים עלול לקחת זמן ארוך מאוד והרבה עבודה, מה גם שלא תמיד בהצלחה.
עם זאת, רבים מבינים את חשיבות השמירה על הבריאות, ורוצים להישאר במצב בריאותי תקין גם כשהמצב מלחיץ. מעניין, חשבתי על זה שהמדינה הזניחה את המצב הבטחוני, ואנחנו עלולים להזניח את המצב הבריאותי שלנו. יש דמיון.
אז אני מציעה שנחליט: אנחנו שומרים על בריאותנו בכל מצב!
בלי החלטה כזו, המצב עלול להתדרדר לעליה גדולה במשקל, הפרעה באיזון סוכרת, עלייה בלחץ דם, כבד שומני, עלייה בשומנים בדם, בעיות לבביות ועוד ועוד.
יחד עם זאת, אני מבקשת לא לפתח רגשי אשם אחרי שאכלתם, זה כבר לא ישנה, רק יעמיס עליכם עוד לחץ. אם כבר אכלתם, אז אכלתם, זה כבר קרה. אבל בכל רגע נתון אתם יכולים להחליט להתחיל או להמשיך לשמור, אפילו חלקית עדיף על בכלל לא.
כמה עצות פרקטיות:
- לתכנן את הקניות: לצמצם עד כמה שאפשר קניית אוכל מפתה ומזיק, שגורם לכמיהה – חטיפים, ממתקים, חבילות של גלידה, עוגיות, וופלים, עוגות וכדומה.
- להשתדל בכל הכוח לשמור על המסגרת של ארוחות כל 3-4 שעות, ולא לאכול נון סטופ.
- אם אתם בכל זאת אוכלים חטיפים, אל תשימו לידכם אריזות שלמות של במבה/ביסלי, עוגיות, וופלים, סוכריות קטנות, חבילות גלידה, הרי תגמרו את כל החבילה. כדאי לשים את מה שאתם מתכננים לאכול בצלחת פרטית שלכם, כדי לראות מה וכמה אתם אוכלים, ולא לאכול בפרהסיה.
- אם אתם יושבים מול הטלוויזיה, תשימו לידכם רק שתיה: מים, סודה, משקה דייאט, כוס קפה או תה, ואם בא לכם לאכול, תרימו את עצמכם, לכו למטבח, ותאכלו שם, לא ליד הטלוויזיה.
- לפני שאתם מתחילים לאכול, תסתכלו על האוכל כדי להבין מה וכמה יש לכם על הצלחת, ותשקלו אולי לצמצם את הכמויות.
- כשבא לכם לאכול, תשאלו את עצמכם האם אתם רעבים. אפשר לעשות את זה בקול רם וגם לענות בקול רם — לא, אני לא באמת רעב. לי אישית זה עוזר.
- תחליפים אפשריים למתוקים: ג’לי ופודינג דלי קלוריות, ארטיק דייאט, אפשר למרוח חמאת בוטנים או שקדים ללא סוכר על פרוסת לחם או על פרוסות של תפוח.
- פרוסת לחם עם ממרח לא מתוק תמיד מהווה חטיף בריא, רצוי שיהיה לכם לחם מלא או 3-4 פריכיות או קרקרים מקמח מלא.
- אפשר לאכול אדממה או פופקורן תוצרת בית עם מעט שמן.
- אם בכל זאת אתם בוחרים לאכול עוגה, אל “תיישרו את הפינות”, מה שמוביל לאכילה לא מבוקרת, תיקחו פרוסה על צלחת, שימו על השולחן, ותאכלו בכיף, עם קפה או תה.
אני מאחלת לכולנו לנצח במלחמה עם חמאס ולנצח במלחמה על הבריאות שלנו.
יש לכם שאלות? אתם רוצים לשפר את בריאותכם, לרדת במשקל התקשרו לטלפון 052-4266934 או צרו איתנו קשר עכשיו בטופס באתר.
מאמרים נוספים שקשורים למחלות שהוזכרו במאמר: