אני נותנת טיפול תזונתי לסוגים שונים של בעיות, כמו סוכרת, השמנה, מחלות לב וכלי דם, שומנים בדם, כבד שומני, בעיות במערכת העיכול (מעי רגיז, עצירות, שלשול, וכו’), גיל המעבר, ובעיות רבות אחרות.
אבל באים אלי גם אנשים שרוצים דווקא לעלות במשקל. ותאמינו לי שזה לא פשוט בכלל.
לפעמים משקל נמוך מהווה עבור המטופל/ת בעיה אסתטית, אבל לפעמים מדובר על תת תזונה, שזה מצב שדורש בירור וטיפול.
מהי תת תזונה? מצב בו הגוף לא מקבל את הכמות והאיכות הדרושות של אבות מזון. גם אנשים רזים וגם אנשים שמנים עלולים לסבול מתת תזונה. קל יותר להבין תת תזונה אצל אדם רזה מאשר אצל אדם בעודף משקל, כי חושבים שמי שבעודף משקל מקבל את הדרוש, רק בעודף. אבל זה לא נכון: אדם שעולה במשקל בגלל שבדרך כלל תזונתו אינה מאוזנת, ואפילו פוגענית, כמו ריבוי ממתקים ושומנים, יכול להימצא בתת תזונה של אבות מזון חשובים, כמו חלבון, וגם בחוסרים של ויטמינים ומינרלים, כלומר מצבו יוגדר כתת תזונה.
נושא תת התזונה נהיה אקטואלי ומוכר יותר לציבור הרחב בימים אלה בגלל שכולנו ראינו את שלושת החטופים במצב תזונתי קשה מאוד – בתת תזונה שאפשר היה לראות אותה בעין.
תת תזונה יכולה להתפתח מכמה סוגים:
- תת תזונה ממסחור באנרגיה ובחלבון (marasmus)
- תת תזונה ממחסור בחלבון בעיקר (kwashiorkor)
- תת תזונה של מיקרו-אלמנטים – ברזל ו-B12 (אנמיה), יוד (בלוטת התריס), ויטמינים מקבוצה B ואבץ (ירידה בתגובה החיסונית), ועוד ועוד
- עודף מזון שאינו מספק את הצרכים התזונתיים, ומוביל להשמנה, יתר לחץ דם, סוכרת ועוד
ברור שתת תזונה נפוצה יותר במדינות עניות של העולם השלישי, אם כי כיום גם שם מצב התזונה משתפר לאט לאט.
מי יכול להיות בסיכון לתת תזונה אצלנו?
- אנשים מבוגרים שמסיבות שונות – עוני, חוסר יכולות, חוסר גישה למזון, חוסר תיאבון, ירידה בחוש הטעם, בדידות – לא מקבלים/צורכים מספיק מזון, מרזים ועלולים להיכנס למצב תת תזונה, מה שללא ספק מסכן לא רק את איכות חייהם אלא גם את החיים עצמם
- מצבים רפואיים, כמו סרטן, בעיות במערכת העיכול שמונעות ספיגה תקינה של המזון, דיכאון, מחלות נפש, מחלות כרוניות
- תת תזונה בילדים קיימת אבל יחסית נדירה בארצנו
חלק מסימני תת תזונה:
- רזון קיצוני, ירידה במשקל משמעותית בתקופה קצרה של 3-6 חודשים
- עור הפנים חיוור או צהבהב
- עור יבש, מחוספס
- בטן נפוחה במיוחד במחסור בחלבון
- איטיות בריפוי פצעים
- נשירת שיער מוגברת וציפורניים שבירות
- סדקים או פצעים בזוויות הפה
- חניכיים אדומות ומדממות
- חולשה ועייפות קיצונית
- שינויים במצב הרוח או עצבנות
- חוסר ריכוז וירידה בתפקוד הקוגניטיבי
אפשר לראות סימני תת תזונה בבליטת העצמות:
- עצמות הפנים – לחיים שקועות, קו לסת חד ועצמות לחיים בולטות.
- עצמות הבריח מודגשות מאוד עקב חוסר בשומן ושריר באזור הכתפיים.
- צלעות– ניתן לראות בקלות את הצלעות, במיוחד באזור החזה והבטן העליונה.
- עצמות האגן – הופכות לחדות ונראות לעין, במיוחד באזור המותניים והבטן התחתונה.
- עמוד השדרה– ניתן לראות ולהרגיש את חוליות הגב בצורה בולטת.
- עצמות הכתפיים והשכמות – מודגשות מאוד, במיוחד כשאדם יושב או מתכופף.
- עצמות הידיים והרגליים – הזרועות והשוקיים נראים דקים מאוד, ולעיתים ניתן לראות את עצמות האמה והשוק בצורה חדה.
חשוב להבין שרזון אינו בהכרח תוצאה של תת תזונה. יש אנשים רזים מאוד שאוכלים לא רע, ולא משמינים. בדרך כלל זה קשור לגנטיקה. אנשים כאלה עלולים לעלות במשקל בגילאים יותר מבוגרים. לכן, אם בא אלי בחור מאוד רזה וזה מפריע לו מבחינה אסתטית, אני תמיד שואלת אותו האם ההורים שלו גם רזים ו/או היו פעם רזים ועכשיו הם בעודף משקל, במיוחד כרס.
מדי פעם מגיעים אלי בחורים צעירים שבגלל המשקל הנמוך לא מגייסים אותם לצבא.
בכל המקרים האלה אני כמובן עוזרת לעלות במשקל בצורה בריאה, לא על ידי עוגות וגלידות, אלא על ידי אוכל בריא בכמויות מתאימות. בדרך כלל זה עובד.
מה עושים?
דבר ראשון בודקים – לבדוק מה קורה – רופא, תזונאית. אחרי שהסטטוס הבריאותי והמנטלי נבדק – מטפלים בבעיות הבריאות ומספקים תזונה נכונה בהתאם למצב.
המצב לא פשוט לטיפול, במיוחד במבוגרים שאין מי שיטפל בהם.
______________________________________________________________
רפרנסים:
- Malnutrition, WHO. 2024
- Overview-Malnutrition. NHS.2023.
- Malnutrition: causes and consequences. Clin Med. 2010;10(6):624–627. doi:
- Malnutrition: causes and consequences. Clin Med. 2010
- Assessing your weight. 2015
- Girsen, A., Mayo, J. A., et al. BJOG: An International Journal of Obstetrics & Gynaecology. 2016; 123(12), 2001–2007
- Lim, J., & Park, H. S. Relationship between underweight, bone mineral density and skeletal muscle index in premenopausal Korean women. International Journal of Clinical Practice. 2016;70(6), 462–468