צורת האכילה במשפחה גורמת להיווצרות מעגלי השמנה, אותם חשוב וכדאי לשבור. מאחר ולא לומדים אותנו, ההורים, איך להתייחס לאכילת ילדים, איך לעודד אותם ואיך לעזור להם, אני מטפלת בילדים שמנית בצורת כזו שכל המשפחה משתתפת בטיפול: הורים, אחים ואפילה סבא וסבתא מוזמנים להגיע לטיפול משפחתי זה. ברור שאין טעם לטפל בילד עם עודף משקל בנפרד מהסביבה בה הוא גדל. בפגישות משפחתיות אלה אנו מחליטים ביחד מה כולם מוכנים לאכול בארוחות משפחתיות, מה לנשנש, מה לקחת לבית ספר, ממה להימנע ביום יום. אנחנו מחליטים על איזה הרגלי התנהגות הקשורים לאוכל כדאי לאמץ, לדוגמה, לא לאכול ליד המחשב או ליד הטלוויזיה – לכולם, לא רק לילד שמן, איזה חטיפים כדאי או לא כדאי להחזיק בבית, אנו מגיעים להבנה איזה אוכל בכלל יהיה בבית באופן קבוע, מה קונים בפיצוציה, מה מזמינים בבית קפה או ביציאה עם החברה בלילה, וכ’. מסכמים איזה קניות עושים, כמה ממתקים מותר לאכול ביום ואיזה, מדברים על הסיכונים של דיאטות הרזייה מבחינת פגיעה אפשרית בגדילה ובהתפתחות של הילד ומה הם הסיכונים של הרזון המופרז, מדברים על חשיבות האוכל, מתחילים להבין שאוכל אינו אויב אלא ידיד אם מתייחסים אליו בידידות, מדברים על חשיבות פעילות גופנית ושינה מספקת. אני מסבירה להורים בנוכחות הילד איך מתמודדים עם אותם הילדים שדורשים לקנות אוכל לא מתאים ואיך להתמודד עם דרישת הילד לכמויות גדולות ובקשות לתוספת. אנחנו בונים ביחד תפריט משפחתי, שווה לכולם.
אחד הנושאים החשובים הוא ההבנה של העובדה שיש גבול למידה בה ההורה יכול להכתיב ולשלוט באכילתם של ילדיו. רבים ההורים החושבים שאם הם יכריחו את ילדיהם לאכול לפי מה שהם חושבים לנכון, הם יפתרו את בעיית השמנתם. זה יכול אולי לעבוד, באופן חלקי, אצל תינוקות או ילדים קטנים מאוד, שעדיין לא פיתחו יכולות להתחמק משליטת הוריהם ולעקוף אותה. ניסיונות לשליטת יתר מצד ההורים עלולה לדרבן הפרעות אכילה למיניהן, שלא לדבר על הפרעות אישיות קשות.
למשל הטקטיקה של הימנעות מוחלטת מממתקים לא עובדת, לא בטווח הקצר ולא בטווח הארוך. בטווח הקצר, הילדים יכולים לזלול אצל חברים או להשתמש בדמי הכיס שלהם לקניית ממתקים ללא ידיעת ההורים ואפילו לפתח טכניקות של שקרנות לצורך הנושא. בטווח הארוך, אלה שסבלו מהימנעות חריפה מדברי מתיקה, עלולים לפתח אליהם אהבה וכמיהה חזקים מאוד, שייגרמו לצריכה מוגברת בהמשך חייהם, ללא יכולת לעמוד בפיתוי למרות ההבנה שזה מזיק להם.
והדבר החשוב ביותר הוא דוגמה אישית של ההורים. זה יכול לשכנע את הילדים ללכת בעקבות ההורים וזה גם הזדמנות מצוינת להורים עצמם לשנות את הרגלי אכילתם.