אוסטיאופורוזיס

גיל המעבר מציב בפנינו בעיה בריאותית משמעותית-ירידה בצפיפות העצם ושכיחות מוגברת של שברים, בעיקר בעמוד השדרה ובפרקי הירך והיד. מצב זה נקרא אוסטאופורוזיס ונובע משינוי מבנה העצמות וירידה בצפיפותן.
מה זה אוסטאופורוזיס?
רקמת העצם הנה רקמה חייה שנבנית ונהרסת במהלך החיים. תאי העצם, האוסטאוקלאסטים, “ממיסים” את העצם הקיימת ואילו התאים האחרים, האוסטאובלאסטים, בונים אותה מחדש. חוזק העצם תלוי בכמות המינרלים הנמצאים בה, כמו סידן, מגנזיום וזרחן. בגילאים צעירים תהליכי בניית העצם מהירים יותר מתהליכי הפירוק וכך הולכת ונבנית מסת העצם. בסביבות גיל 35 מסת העצם מגיעה לשיאה. לאחר מכן, עדיין הרחק מאוד מגיל המעבר, מתחילים תהליכי הפירוק להתגבר על תהליכי הבנייה, מה שגורם לירידה במסת העצם והיחלשותה. עם הגיל התהליך מתקדם ויכול להביא לשברים, נכות וחוסר עצמאות שמפחידים אותנו. ירידה דראסטית בצפיפות העצם בגיל המעבר קשורה להפסקה בהפרשת הורמון האסטרוגן שמגן בפני התפרקות העצם. אחרי גיל 35 אנו מאבדים כל שנה כ- 0.3% – 0.5% ממסת העצם. בגיל המעבר ואחריו האיבוד מגיע לכ- 1% – 3% בשנה. בגילאים המבוגרים נשים מגיעות לאובדן של כ- 35% – 50% ממסת העצם. גברים, עקב ירידה הדרגתית בהורמון הטסטוסטרון, מאבדים את העצם בצורה איטית יותר ובגיל מבוגר יותר, כך אובדן מסת העצם לקראת גיל 75 מגיע ל- 20% – 35%.
כיצד מאבחנים אוסטיאופורוזיס?
הדרך הטובה ביותר לקבוע אוסטאופורוזיס היא בדיקת צפיפות העצם, הנעשית כיום במרפאות גיל המעבר בקופות חולים ובבתי חולים.

מי בסיכון?
לפי הסטטיסטיקה, כ- 25% מהנשים מעל גיל 60 סובלות מהמחלה. גם גברים לא פטורים ממנה, אך אצלם היא מופיעה בגיל מבוגר יותר ושכיחותה נמוכה יותר. גורמי הסיכון הם :
• נשים בגיל המעבר ומעבר לו, במיוחד נשים רזות ובעלות מבנה גוף צר. מבוגרים יותר מצעירים.
• בהירי עור יותר מכהים.
• בעלי היסטוריה משפחתית של האוסטאופורוזיס.
• נשים שהוסת שלהן נפסקה בגיל צעיר מסיבה כלשהי.
• הנוטלים תרופות כמו סטרואידים לזמן ממושך, תרופות משתנות (פוסיד), הפרין, סותרי חומצה המכילים אלומיניום ואחרות.
• הסובלים מפעילות יתר של בלוטת התריס או אלה שמקבלים מינון גבוה מידי של תרופת אלטרוקסין המיועדת לטיפול בפעילות נמוכה של בלוטת התריס.
• הסובלים ממחלות במערכת העיכול, לדוגמא, מחלת קרון או אלה שעברו ניתוחים נרחבים במערכת העיכול.
• חולים באנורקסיה נרבוזה.
• אנשים בלתי פעילים, במיוחד המרותקים למיטה.

איך למנוע אוסטאופרוזיס?
אוסטאופורוזיס “גונבת” את מסת העצם בצורה שקטה בלי שאנו יודעים עד שמופיע שבר. כדאי להתחיל מוקדם ככל הניתן כדי למנוע את זה. כדי להשיג תוצאות טובות ביותר כדאי לעשות מספר שינוים:
• להפסיק לעשן – העישון מגדיל את פירוק העצם, במיוחד בנשים בגיל המעבר.
• לצמצם או להפסיק שתיית אלכוהול.
• לעשות פעילות גופנית מתאימה. מומלץ: פעילות כנגד התנגדות (נגד כוח המשיכה), הליכה, ריצה, הליכה בתוך מים, דילוג בחבל, עליה במדרגות, משחקי כדור ואפילו הרמת משקולות לא כבדות למי שמסוגלת. כדי לקבל תוצאות טובות, מומלץ על 30 – 45 דקות פעילות 4-5 פעמים בשבוע (שחייה ורכיבה על אופניים, למרות היותם התעמלות מצוינת, אינם תורמים הרבה לשיפור בצפיפות העצם).
• לבנות מסת העצם המירבית החל מגיל צעיר באמצעות תזונה ופעילות גופנית.
• לצרוך את כמות מומלצת של סידן, ויטמין D ומגנזיום.

סידן
ההמלצה הקיימת – 1200 מג’ ביום. סידן נספג טוב יותר מהמזון מאשר מתוספי מזון. מזון העשיר במיוחד בסידן: חלב ומוצריו (מיליליטר אחד של מוצר חלב מכיל בממוצע 1 גר’ סידן. ברור שיש מוצרים שמכילים יותר ויש כאלה המכילים פחות. כיום ברוב המוצרים מצוינת תכולת הסידן), סרדינים וסלמון משומרים (הנאכלים עם עצמות), ירקות עליים, במיוחד כרוב וברוקולי, פירות יבשים, מוצרי סויה מועשרים ועוד. מומלץ לבחור במוצרי חלב וסויה המועשרים בסידן ובויטמין D.
האם צריך ליטול תוספי סידן? אם לא מקבלים מספיק מהמזון, בהחלט כן. האמת היא שמעטים אלה המצליחים לצרוך כמות מומלצת של סידן, לכן תוספת סידן חשובה ויחד עם זאת יש לזכור שתוספת סידן אינה מהווה טיפול אלא תוספת לטיפול (הורמונים או טיפול אחר).

איזה תכשירי סידן כדאי לבחור?
שכיחים בשימוש מספר מלחי סידן – קלציום ציטראט, קלציום קרבונט, וקלציום פוספאט. לכולם יתרונות וחסרונות מבחינת הספיגה והזמינות לגוף, כך שאפשר לבחור ביניהם בתנאי שהם מיוצרים על ידי חברות מוכרות העומדות בסטנדרטים האמריקאים. אפשר לשפר את ספיגתם על ידי חלוקה למינונים קטנים מספר פעמים ביום (200 – 400 מג’ סידן בכל פעם) ביחד עם אוכל (לא עשיר מידי בסיבים תזונתיים). צורה כזאת של נטילה מקלה גם על תופעות לא נעימות במערכת העיכול (עצירות, גזים) המופיעות אצל חלק ממשתמשי תוספי סידן. את המנה האחרונה חשוב ליטול בארוחת הערב (ספיגת סידן בלילה טובה יותר). על התוויות מצוין משקל הטבליה ותכולת הסידן האלמנטאלי – זה הערך החשוב לכם המראה כמה סידן נמצא בתכשיר בפועל. רצוי לבחור תוספי סידן שמתמוססים בקלות – ללעיסה או בנוזל מאחר ואלו נספגים בצורה יעילה יותר. אל תשתמשו בתוספי סידן העשויים מדולומיט או מעצמות העלולים להכיל מתכות כבדות רעילות.
שימו לב : גם עודפי סידן אינם בריאים ולכן אין לצרוך כמות העולה על 1500 מ”ג ליום.
ויטמין D
ויטמין חיוני לספיגה מירבית של סידן, והכנסתו לתוך העצמות והשיניים. את רוב ויטמין D אנו מקבלים בעזרת אור השמש ההופך חומרים הנמצאים בעור לויטמין D. הוא נמצא גם במזונות, כמו הרינג, סלמון, סרדינים, חלב מועשר, כבד, חלמון ביצה, ועוד. אך אין לסמוך על שהות מספקת בשמש, מאחר ולמרבית האנשים יש מחסור בויטמין ולכן יש לבדוק את רמתו בדם וליטול תוספים במידת הצורך על פי הנחיית דיאטנית או רופא.
מגנזיום
חשוב מאוד לבניית העצם והכנסת סידן לתוכה. הוא נמצא במבחר מצומצם של מזונות, כמו קטניות, פירות יבשים, דגנים מלאים, אגוזים ושקדים, בוטנים ובמים “קשים” בכמויות די קטנות, כך שהמלצה של 300 מג’ ביום די קשה לביצוע. במקרים רבים כדאי לקבל תוספת מגנזיום בטבליות, רצוי מגנזיום ציטראט, בכמות של 200 – 500 מג’ ביום. לא ליטול מגנזיום ביחד עם סידן, אלא בנפרד בין הארוחות.
שימו לב : כדי להנות ממלוא התועלת ולא לגרום נזקים מנטילת תוספים מומלץ להתייעץ עם דיאטנית קלינית להתאמה אישית בהתאם לצרכים.
מה עוד בתזונה יכול לסייע? ישנם מחקרים שמצאו ששתיית תה ירוק מסייעת במניעת אוסטאופרוזיס.
במידת הצורך יש להעזר בטיפול תרופתי המותאם על ידי רופא מומחה
הטיפול התרופתי באוסטאופורוזיס השתפר בשנים האחרונות הודות לפתוח תרופות חדשות ויעילות. הטיפול הידוע והיעיל ביותר הוא הורמונים. ההחלטה לקחת הורמונים צריכה להתקבל באופן אישי בעקבות המידע המלא, המסופק על ידי הרופא, על הסיכונים והתועלות של הטיפול. התועלות לעתים עולות על החסרונות, לדוגמא, טיפול הורמונלי אכן מעלה את הסיכון לסרטן שד בכ- 30%, אך מוריד סיכון לאוסטאופורוזיס ב – 500%. הוא גם משפר את התופעות האופייניות והמעיקות של גיל המעבר, כמו גלי חום, בעיות שינה, דיכאון, יובש בנרתיק, אי שליטה במתן שתן ובמקרים רבים גם מונע מחלות לב. קיימים כיום סוגים והרכבים שונים של תכשירים הורמונלים, גם כאלה שלא גורמים לדימום חודשי.
תרופה נוספת היא פוסלן (FOSSALAN), ממשפחת הביספוספונטים, המונעת בצורה יעילה את פירוק העצם ואף מגדילה את צפיפותה. לפי מחקרים היא מורידה את שכיחות השברים בעמוד שדרה ובמפרק הירך ב- 50%. היא איננה הורמון, כך שאין לה השפעה על סרטן השד, אך היא גם איננה משפרת את התסמינים של גיל המעבר. תופעות הלוואי, כמו צרבות, בחילה, כאבי בטן יכולות להופיע בחלק מהנשים. ישנו דור חדש של תרופות מסוג זה עם פחות תופעות לוואי.
תרופה נוספת – ראלוקסיפן (אווסטה), דומה במבנה לאסטרוגן אך השפעתה שונה. היא משפרת את צפיפות העצם במידה רבה, אך איננה גורמת לעליה בשכיחות סרטן השד ואף יכולה אולי להורידה. אין לה כנראה השפעה מיטיבה על הלב והיא איננה מקטינה תופעות של גיל המעבר. יתרה מכך, היא עלולה לחזק גלי חום, מה שעושה אותה בלתי מתאימה לנשים רבות.
שימוש בתרופות החדישות, ביחד עם הרגלי חיים בריאים, מסיעים במלחמה נגד האוסטאופורוזיס.

מאת דר’ אולגה רז, PhD, תזונאית קלינית, מנחת קבוצות הרזיה, מנהלת היחידה לתזונה ודיאטה במרכז הרפואי איכילוב

אם גם אתם רוצים לדעת וליישם איך לרדת במשקל ולשפר את בריאותכם, תפנו לדר’ אולגה רז ותרשמו לקבוצות או לייעוצים אישיים ותשנו לכם את החיים: 0524266934 או 036094147 או צרו איתנו קשר .